אגדה בהמשכים...
בת הים חשבה..."ואני השליתי את עצמי ששכחתי את המלך...הרי גם אם אני אעשה הכל
לשכוח אותו, הוא ימצא אותי בכל מקום. איך הוא גילה היכן היא? איך הוא ידע שהיא כבר
לא בת ים אלא נסיכה......?"
בעצב רב ובפחד מהלא נודע, לבשה את שמלתה הפרחונית ורצה בשביל לכיוון ביתה....
"איך אדע מתי זה חצות?" שאלה את הגמד
"אני אבוא ואביא לך שעון ואלמד אותך להביט בו" אמר הגמד
שעות רבות היא בילתה עם הגמד כאשר הביא לה את השעון ולימד אותה באיזו שעה בדיוק
עליה לפתוח את האיגרת של המלך כך שיוכלו לדבר. "ואל תשכחי. את חייבת להיות לבד
בחדר"......"לאן אלך גמד טוב עם כובע אדום? הרי בעלי הלוויתן הנסיך לצידי בחצות"
תלכי ליער....שם כל החיות שאוהבות אותך ישמרו עלייך....
היא רצה ליער..שעות על גבי שעות..היא שכחה את השעון בבית ולא ידעה מתי חצות..
"אולי יותר טוב" היא חשבה.."אני לא רוצה לדבר עם המלך. קשה לי."
אבל היא נתקלה בעץ, האיגרת נפלה מידיה והנחש פתח אותה וברח ליער.....
"יפה אחת מה שלומך? איך החיים מתנהגים אליך?" זה היה המלך. כמה זמן שלא שמעה
את קולו....
"אני בסדר גמור" ענתה לו
"את עדיין עם הלוויתן ההוא?"
"כן"
"המלכה שלי מדהימה. יש לנו בית בארץ רחוקה על הר שמשקיף על הים. אני עושה
דברים גדולים בהמון ארצות ואני מאוד מאושר"
ליבה נצבט בקרבה. כן, כזה היה המלך. הוא עדיין לא סלח לה על חתונתה על הלוויתן
למרות שעברו כבר שנתיים. היא לא הצליחה להבין למה הוא עוקץ אותה אם הוא כל כך
מאושר. "איזה מלך מוזר ומצחיק" היא חשבה "כל זה היה בשביל לספר לי כמה הוא
מאושר?" אבל בעצם, הם תמיד סיפרו אחד לשני הכל, אז כשהיא הייתה בת ים והוא
היה מלך הממלכה.
אבל זה כבר לא היה אותו הדבר...
המלך היה קר ומעצבן והיא ממש כעסה. באיזו זכות הוא שוב מכאיב לה ועד שהיא כבר
שכחה...
יש לו מלכה וממלכה חדשה ובטוח שהמון נסיכות מכל העולמות מאוהבות בו ומבקשות
את חברתו..אז שיניח לה לנפשה...
היא סגרה בעצבים את האיגרת ורצה לביתה. היא נפלה על כתפיו של הלוויתן והתחילה
לבכות.
"למה את בוכה נסיכה שלי?" שאל הלוויתן
"אני רוצה תינוק משלי" אמרה בבכי
אני רוצה לאהוב תינוק משלי...כבר הגיע הזמן.
"אין בעיה נסיכה שלי, מה שתבקשי"
בת הים ניגבה את הדמעות. יהיה לה תינוק משלה כמה שיותר מהר וכך היא בטוח לא
תתעניין יותר במלך....
"כמה קשה לאהוב את המלך" היא חשבה לעצמה
המשך יבוא.....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה