אגדה בהמשכים..
עברו שנתיים מאותו יום שראתה בת הים את המלך..
לא עבר יום אחד שבו לא חשבה על המלך. כל רגע היא דאגה לו
והיתה מוכנה לתת הכל עבור פיסת אינפורמציה. לעיתים דןדן היה
שורק לה בחוף ומספר לה חדשות. אבל לא משהו באמת משמעותי...
בממלכה מאוד פחדו מהמלך. לא ידעו מה הוא עושה וחששו כי הוא
היה חכם מאוד. הם ידעו שיגיע היום שהם יצטרכו לשלם את המחיר
על כך שבכאב כזה גדול נתנו לו לעזוב את הממלכה שהוא הקים במו
ידיו. תמיד שמעה שמדברים בממלכה בחשש "מעניין במה עובד המלך?
למה הוא שומר הכל בסוד? מה נעשה אם הוא יתחרה בנו...........?"
"איזה עולם מוזר" חשבה לעצמה בת הים "אם הם חושבים שהוא כל כך
חכם, למה הם לא שמרו אותו לעצמם?" זה לא משהו שהיה קורה בים.
בעולם שלה הכל כל כך פשוט, חשבה לעצמה...
ביום בהיר אחד כבר לא יכלה יותר לשאת את הממלכה ללא המלך. היא
רצתה לשכוח. היא רצתה לאהוב רק את הלוויתן. היה לה כל מה שכל בת
ים חלמה. אהבה יפה, לגונה משלה, והיא רק הייתה צריכה להיות שמחה.
אבל היא לא הצליחה...הגעגועים למלך היו קשים מנשוא.
וככה איך שהיא חולמת על היום שבו לא תחשוב עליו יותר ותהייה מאושרת
בחלקה כי יש לה הכל, שמעה בת קול:
"בת-ים יפה, נראה לי שעייפת מהים של המלך, מהממלכה, מהריצות אחרי
פיסת מידע ומהציפייה. את צריכה להתרחק מכאן...."
"לאן אלך? כאן כל החברים שלי. אני כאן כבר למעלה מעשור...ויש לי כאן
את הלוויתן שאני כל כך אוהבת..רק לצערי..האהבה והגעגועים שלי למלך
מפריעים לי להנות מכל הטוב שנפל בחלקי..."
"בת-ים, את יודעת מה?"
"מה?" שאלה בהתרגשות את בת הקול
"יש לי את הכוח להפוך אותך לנסיכה קסומה"
"מה זה אומר? שלא אוכל להיות יותר בים? ומה עם הלוויתן?"
"בואי ונעשב נסיון....תמיד תוכלו לחזור לאחור....."
עוד לא הספיקה לענות לה וכבר ענן זהוב עטף אותה..הענן סחף אותה
ולפתע ראתה שיושב על ענו הזהב נסיך. "מי אתה?" שאלה בבהלה
"אני הלוויתן" ענה בקול נעים "ומי את?"
"אני בת הים, רעייתך...אתה נראה כמו האנשים בממלכה של המלך..."
"וגם את. את נראית כמו נסיכה הכי יפה שראיתי..."
"ומה אנחנו עושים על ענן זהב?" שאלה בתדהמה
"אנחנו נשלחנו לכאן בכדי שתהיי יותר מאושרת...כך אמרה לי בת קול
והסכמתי מיד."
בת הים הרכינה את ראשה. היתכן שהלוויתן יודע על אהבתה למלך?
או שמא זה אולי צירוף מקרים? היא אף פעם לא תדע. הלוויתן מכיר את
ליבה העדין כל כך טוב, שהוא לעולם לא יפגע בה. היא הרכינה את ראשה
כאילו שהיא מודה לו על שהוא כל כך אציל ופיקח....וכל כך אוהב אותה.
הענן הזבוב התפזר והם מצאו את עצמם בבית הכי יפה שרק ניתן לדמיין.
ענק. מלא אור וצמחיה והמון חדרים...
"כמה שהלוויתן אוהב אותה, חשבה לעצמה. הוא הביא אותה על ענן זהוב
לבית הכי יפה שאפשר היה לדמיין..."
"ממי, תנוחי קצת מעבודה, תהני. אנחנו נשואים כבר שנתיים ואת עובדת
כבר 11 שנה בממלכה. מותר לך לצאת לחופשה שנה שנתיים.....
המשך יבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה