סיפור בהמשכים
"בת הים והמלך" – פרק ה'
בת הים שמעה לעצת הצב וטיפסה מיד על גבו בדרך לממלכה
לחפש את המלך. היא הייתה כל כך עצובה. לא יתכן שהמלך
יעזוב את הממלכה שלו. לא יתכן. הדמעות לא הפסיקו לזלוג
והצער של הצב היה כבד מנשוא. מעולם לא ראה את בת הים
בוכה. היא תמיד כל כך עליזה וצחוקה מהדהד בין גלי הים.....
הממלכה הייתה גדולה , הצב עבר בכל המקומות שהמלך בדרך
כלל נמצא בהם, אך המלך איננו. הממלכה הייתה לא כתמול
שלשום. מין עצבות ושקט אפפו אותה. בפינת הרחוב מצא הצב
את חברו הטוב דןדן. הוא אהב מאוד את המלך והוא תמיד ידע
הכל. "דןדן, איפה המלך? אנחנו דואגים לו מאוד" דןדן השפיל
את מבטו בעצב ואמר: "המלך עצוב מאוד. הוא נמצא בארמונו.
בקושי מגיע לממלכה. אינו רוצה לראות אף אחד. מספרים לנו
שאמרו לו ללכת כי יש חובות בממלכה ואין כסף. ואף אחד לא
זוכר שהוא הקים הכל בעשר אצבעות, ועכשיו אומרים לו ללכת
כי יש קשיים ורוצים במקומו מישהו אחר. מה אגיד לכם..כולנו
עצובים. איך נוכל להיות בממלכה הזו ללא המלך. שום דבר
כבר לא יהיה אותו הדבר...."
בת הים נחנחקה. הדמעות המשיכו ליזלוג וכמעט התעלפה.......
"איך אוכל לדבר ען המלך?" שאלה את דןדן.
"הוא בארמונו. בואי אקח אותך אליו"
הצב היה נבוך. הוא יכול לקחת את בת הים על גבו אך אינו יכול
לצלצל בפעמון דלתו של המלך. "דןדן. בוא איתנו. הולכים למלך"
דןדן הוביל בבטחון את הצב וכאשר הגיעו לדלת ארמונו של המלך
צלצל בפעמון. "כאן המלך, מי זה?" שלושתם נעמדו דום. האם זו
שמחה? זה קולו של המלך! כן! כן! כן!
"אדוני המלך...זו אני, בת הים, אתה זוכר אותי?"
"מתוקה אחת, בוודאי שאני זוכר אותך. מה את עושה כאן ואיך היגעת
אלי?"
"כבוד המלך, האם אוכל בבקשה לדבר אתך? תוכל לפתוח לי את הדלת?"
"איני רוצה שתיראי מלך ירוד כל-כך...."
"בבקשה תפתח לי את הדלת...עבורי תמיד תהייה המלך הכי גיבור והכי טוב"
אמרה כשהדמעות חונקות את גרונה...
"אני רק רוצה לשבת לידך בכדי שלא תהייה לבד"
הייתה שתיקה......."אני רוצה שישארו לך זכרונות טובים ממני. אני לא רוצה
שתזכרי מלך עצוב כל כך...."
"מלך. אני אוהבת את הנשמה שלך. לא איכפת לי שאתה עצוב. כי אני בת ים.
לי אתה יכול לספר הכל...לא אספר אפילו לגלים...."
לאחר מספר רגעים של שתיקה נפתחה הדלת....פתאום הופיע מתוך ענן פייה
לבנה..."בת ים. עיצרי!" בת הים הופתעה! "מי את?" שאלה בבהלה...
"אני מעולמות אחרים, אני כאן בכדי לעזור לך....לא כך נכנסים למלך.........
בואי ואלביש אותך...."
כמו במטה קסם ובשניות בת הים הפכה לאישה צעירה ויפה. שיערה הזהוב
היה ארוך ומבריק והיא הייתה לבושה בשמלה לבנה...היא צעדה לכיוון דלתו
של המלך בהלם כאשר הפיה הטובה מובליה אותה. מוזר חשבה לעצמה....
כאילו הייתה כאן כבר פעם...כאילו רגילה להיות בת ים ואישה...אולי מגלגולים
קודמים, היא חשבה...
וכאילו הכל נעלם ונדם. ורק היא עמדה לבדה מול דלתו של המלך. הדלת נפתחה.
עמד מולה מלך רזה ועצוב.
היא ישבה לידו והחזיקה לו את היד. "אתה מלך גדול ותמיד תהייה כזה. שמעתי
שרוצים שתעזוב את הממלכה שלך. האם זה נכון?"
"כן. זה נכון. לאן אני אלך בגילי? עכשיו אני צריך להתחיל הכל מההתחלה"
הצער והכאב של בת הים היו גדולים, אבל היא מיד התעשתה. "מלך נשאר תמיד
מלך. יבוא יום שאתה תבנה ממלכה גדולה יותר ושמך ילך לפניך בעולם כולו"
המלך הביט בבת הים בהערצה. כמה שהיא חזקה ותמימה כאחד. כמה היא נקייה
וטהורה מבפנים. ניתן היה לספור בני אדם כאלה על יד אחת. הוא ראה כמה היא
יפתה. היא כבר לא ילדה...היא אישה צעירה....תמיד ידע שהיא יכולה להיות גם בת
ים וגם אישה בדמות אדם...תמיד ידע שיש לה מספר עולמות. תמיד ידע שהוא בר מזל.
שיש לו חברה טובה טובה שלה הוא יכול לספר הכל.
"הכל אצלי מתפרק. אישתי עזבה אותי. אני לבד"
בת הים הביטה במלך ואמרה....."למה היא עזבה אותך?"המלך לא ענה אבל בת הים
הבינה. המלכה לא עמדה בקשיים. היא עזבה אותו לבד. אחרי שהוא העניק לה הכל
היא הלכה בימיו הקשים ביותר.
"אני מצטערת לשמוע..." אמרה בת הים וגרונה נחנק. היא כל כך רצתה לספר למלך
שהיא מתחתנת אבל איך היא תספר לו עכשיו? הוא כל כך עצוב, הכל מתפרק אצלו,
איך היא תספר לו.....?"
"יפה אחת, האם תבואי איתי למסע החדש שלי? האם תצטרפי אלי ?"
בת הים עמדה קפואה. היא הביטה במלך ודמעות של אהבה צער ושמחה זלגו על לחייה.....
"אבל אתה מלך ואני בת ים. ואני מחוייבת לליוויתן. הוא הציע לי נישואין והסכמתי......"
היא נחנקה מבכי "למה לא אמרת לי אף פעם....לא ידעתי.....חשבתי שאתה מתייחס אלי
כאל חברה הכי טובה שלך...כי הרי יש לך מלכה...אף פעם לא אמרת לי אפילו מילה....."
היא בכתה וליבה נשבר בקרבה. המלך הביט בה באכזבה גדולה. הוא היה בטוח שהיא
תגיד כן. וזה באמת היה חלומה הכי גדול, אבל אף פעם לא חשבה שהמלך אוהב אותה
בדרך הזו..הוא אף פעם לא אמר לה...בבת אחת היא הבינה שבעצם הוא אהב אותה תמיד.
אז למה הוא לא אמר? למה הוא לא אמר לה לפני שהיא התחייבה ללוויתן? גורל אכזר.....
"למה את מתחתנת?"
שאל אותה המלך
"כי אני כבר המון שנים עם הלוויתן ואני כבר רוצה ילדים משלי...."
"קחי אותי. אני אהייה הילד שלך" אמר המלך לבת הים
המשך יבוא....
"בת הים והמלך" – פרק ה'
בת הים שמעה לעצת הצב וטיפסה מיד על גבו בדרך לממלכה
לחפש את המלך. היא הייתה כל כך עצובה. לא יתכן שהמלך
יעזוב את הממלכה שלו. לא יתכן. הדמעות לא הפסיקו לזלוג
והצער של הצב היה כבד מנשוא. מעולם לא ראה את בת הים
בוכה. היא תמיד כל כך עליזה וצחוקה מהדהד בין גלי הים.....
הממלכה הייתה גדולה , הצב עבר בכל המקומות שהמלך בדרך
כלל נמצא בהם, אך המלך איננו. הממלכה הייתה לא כתמול
שלשום. מין עצבות ושקט אפפו אותה. בפינת הרחוב מצא הצב
את חברו הטוב דןדן. הוא אהב מאוד את המלך והוא תמיד ידע
הכל. "דןדן, איפה המלך? אנחנו דואגים לו מאוד" דןדן השפיל
את מבטו בעצב ואמר: "המלך עצוב מאוד. הוא נמצא בארמונו.
בקושי מגיע לממלכה. אינו רוצה לראות אף אחד. מספרים לנו
שאמרו לו ללכת כי יש חובות בממלכה ואין כסף. ואף אחד לא
זוכר שהוא הקים הכל בעשר אצבעות, ועכשיו אומרים לו ללכת
כי יש קשיים ורוצים במקומו מישהו אחר. מה אגיד לכם..כולנו
עצובים. איך נוכל להיות בממלכה הזו ללא המלך. שום דבר
כבר לא יהיה אותו הדבר...."
בת הים נחנחקה. הדמעות המשיכו ליזלוג וכמעט התעלפה.......
"איך אוכל לדבר ען המלך?" שאלה את דןדן.
"הוא בארמונו. בואי אקח אותך אליו"
הצב היה נבוך. הוא יכול לקחת את בת הים על גבו אך אינו יכול
לצלצל בפעמון דלתו של המלך. "דןדן. בוא איתנו. הולכים למלך"
דןדן הוביל בבטחון את הצב וכאשר הגיעו לדלת ארמונו של המלך
צלצל בפעמון. "כאן המלך, מי זה?" שלושתם נעמדו דום. האם זו
שמחה? זה קולו של המלך! כן! כן! כן!
"אדוני המלך...זו אני, בת הים, אתה זוכר אותי?"
"מתוקה אחת, בוודאי שאני זוכר אותך. מה את עושה כאן ואיך היגעת
אלי?"
"כבוד המלך, האם אוכל בבקשה לדבר אתך? תוכל לפתוח לי את הדלת?"
"איני רוצה שתיראי מלך ירוד כל-כך...."
"בבקשה תפתח לי את הדלת...עבורי תמיד תהייה המלך הכי גיבור והכי טוב"
אמרה כשהדמעות חונקות את גרונה...
"אני רק רוצה לשבת לידך בכדי שלא תהייה לבד"
הייתה שתיקה......."אני רוצה שישארו לך זכרונות טובים ממני. אני לא רוצה
שתזכרי מלך עצוב כל כך...."
"מלך. אני אוהבת את הנשמה שלך. לא איכפת לי שאתה עצוב. כי אני בת ים.
לי אתה יכול לספר הכל...לא אספר אפילו לגלים...."
לאחר מספר רגעים של שתיקה נפתחה הדלת....פתאום הופיע מתוך ענן פייה
לבנה..."בת ים. עיצרי!" בת הים הופתעה! "מי את?" שאלה בבהלה...
"אני מעולמות אחרים, אני כאן בכדי לעזור לך....לא כך נכנסים למלך.........
בואי ואלביש אותך...."
כמו במטה קסם ובשניות בת הים הפכה לאישה צעירה ויפה. שיערה הזהוב
היה ארוך ומבריק והיא הייתה לבושה בשמלה לבנה...היא צעדה לכיוון דלתו
של המלך בהלם כאשר הפיה הטובה מובליה אותה. מוזר חשבה לעצמה....
כאילו הייתה כאן כבר פעם...כאילו רגילה להיות בת ים ואישה...אולי מגלגולים
קודמים, היא חשבה...
וכאילו הכל נעלם ונדם. ורק היא עמדה לבדה מול דלתו של המלך. הדלת נפתחה.
עמד מולה מלך רזה ועצוב.
היא ישבה לידו והחזיקה לו את היד. "אתה מלך גדול ותמיד תהייה כזה. שמעתי
שרוצים שתעזוב את הממלכה שלך. האם זה נכון?"
"כן. זה נכון. לאן אני אלך בגילי? עכשיו אני צריך להתחיל הכל מההתחלה"
הצער והכאב של בת הים היו גדולים, אבל היא מיד התעשתה. "מלך נשאר תמיד
מלך. יבוא יום שאתה תבנה ממלכה גדולה יותר ושמך ילך לפניך בעולם כולו"
המלך הביט בבת הים בהערצה. כמה שהיא חזקה ותמימה כאחד. כמה היא נקייה
וטהורה מבפנים. ניתן היה לספור בני אדם כאלה על יד אחת. הוא ראה כמה היא
יפתה. היא כבר לא ילדה...היא אישה צעירה....תמיד ידע שהיא יכולה להיות גם בת
ים וגם אישה בדמות אדם...תמיד ידע שיש לה מספר עולמות. תמיד ידע שהוא בר מזל.
שיש לו חברה טובה טובה שלה הוא יכול לספר הכל.
"הכל אצלי מתפרק. אישתי עזבה אותי. אני לבד"
בת הים הביטה במלך ואמרה....."למה היא עזבה אותך?"המלך לא ענה אבל בת הים
הבינה. המלכה לא עמדה בקשיים. היא עזבה אותו לבד. אחרי שהוא העניק לה הכל
היא הלכה בימיו הקשים ביותר.
"אני מצטערת לשמוע..." אמרה בת הים וגרונה נחנק. היא כל כך רצתה לספר למלך
שהיא מתחתנת אבל איך היא תספר לו עכשיו? הוא כל כך עצוב, הכל מתפרק אצלו,
איך היא תספר לו.....?"
"יפה אחת, האם תבואי איתי למסע החדש שלי? האם תצטרפי אלי ?"
בת הים עמדה קפואה. היא הביטה במלך ודמעות של אהבה צער ושמחה זלגו על לחייה.....
"אבל אתה מלך ואני בת ים. ואני מחוייבת לליוויתן. הוא הציע לי נישואין והסכמתי......"
היא נחנקה מבכי "למה לא אמרת לי אף פעם....לא ידעתי.....חשבתי שאתה מתייחס אלי
כאל חברה הכי טובה שלך...כי הרי יש לך מלכה...אף פעם לא אמרת לי אפילו מילה....."
היא בכתה וליבה נשבר בקרבה. המלך הביט בה באכזבה גדולה. הוא היה בטוח שהיא
תגיד כן. וזה באמת היה חלומה הכי גדול, אבל אף פעם לא חשבה שהמלך אוהב אותה
בדרך הזו..הוא אף פעם לא אמר לה...בבת אחת היא הבינה שבעצם הוא אהב אותה תמיד.
אז למה הוא לא אמר? למה הוא לא אמר לה לפני שהיא התחייבה ללוויתן? גורל אכזר.....
"למה את מתחתנת?"
שאל אותה המלך
"כי אני כבר המון שנים עם הלוויתן ואני כבר רוצה ילדים משלי...."
"קחי אותי. אני אהייה הילד שלך" אמר המלך לבת הים
המשך יבוא....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה