"בת הים והמלך" – פרק ו'
בת הים הביטה במלך ולא ידעה אם לבכות לצחוק או לכעוס.
איך זה שהמלך פתאום זורק כזו בקשה גדולה מבלי להכין אותה
והיא כל כך רגישה. למה הוא לא סיפר לה כל השנים על אהבתו
אליה. למה הוא לא סיפר לה שהמלכה עזבה אותו ושהוא רוצה
שהיא תהייה המלכה החדשה שלו. למה שבועות רבים הוא נעלם
ולא שרק לה יותר על החוף ולא ידעה כלל מה קורה אתו? היא הרי
הייתה בטוחה שהוא שכח אותה...
המלך הרי ידע שהיא שנים עם הלוויתן ואיך עכשיו דקה לפני שהיא
מתחתנת הוא אומר לה שהוא רוצה שהיא תבוא אתו? ומה היא אמורה
לעשות עכשיו? לפגוע בלוויתן המקסים שהיא אוהבת והוא אוהב אותה?
לפגוע בכל הדגים בים שמכינים כבר את החתונה? איך זה שהמלך כועס
עליה עכשיו במקום לאחל לה מזל טוב?! הרי גם ככה הכאב עצום. המלך
לבד והיא הולכת בלב חצוי לחופה. הכל התבלבל אצלה והיא עמדה
להתעלף. "כמה שהמלך מורכב" חשבה לעצמה "עם כל זה שהיה
החבר הכי טוב שלה, את העיקר הוא אף פעם לא סיפר לה. הוא אף
פעם לא אמר לה שהוא אוהב אותה"
המלך הביט בה כאילו קורא את מחשבותיה, אבל מבטו היה שונה. לא
כתמול שלשום. ככה זה – המלכים תמיד חושבים שהם יקבלו באותו
רגע את מה שהם מבקשים. אבל בת הים הייתה אצילה. היא אמרה למלך:
"מלך יקר, אתה האדם הכי יפה הכי חכם הכי מצחיק ואני אוהבת אותך בכל
ליבי. אך לא אוכל לחיות עם עצמי אם אפגע בלוויתן. אני נתתי לו את מילתי
ועדיף לי לפגוע בעצמי. חבל שלא היית כנה איתי עד הסוף. שנינו סובלים
מזה עכשיו וכנראה שעוד נסבול שנים רבות"
המלך הביט בה ואמר
" אני עסוק עכשיו....אם תואילי ללכת..."
בת הים התחילה לבכות. הכעס של המלך היה כה גדול שהוא אפילו לא העריך
את הכנות שלה. הוא לא אמר לה מזל טוב. הוא פתח את הדלת כאילו מסמן לה
לעזוב את הארמון....
בת הים לא זכרה דבר מאותו רגע. היא לא זכרה איך הגיעה בחזרה לים....
האם הפייה שוב הובילה אותה? האם זה דןדן שחיכה בחוץ? האם הצב גרר אותה
לים? היא רק זוכרת את מבטו המאוכזב והכועס של המלך.
לאט לאט ועם הימים בת הים התאוששה...היא לא כל כך הבינה למה בני אדם לא
אומרים את האמת באותו רגע. למה החיות כל כך אמיתיות ובני האדם מתוחכמים.
הרי הם סובלים מזה בסופו של דבר. מדי פעם, היא לא זוכרת אם היא חלמה את זה
או לא, אבל הפייה הטובה הופיע מולה ואמרה לה: "בת ים. עזבי את המצפון. לכי
עם כללי לבך. לכי עם אהבתך הכי גדולה בעולם. אסור לוותר על רצונו של הלב.
תקשיבי לי. את לא תהיי מאושרת למרות אהבתך ללוויתן. זו אהבה אחרת. היא יותר
גדולה מהאהבות בסיפורי האגדות. לכי עם זה...."
אבל בת הים למרות שידעה שהפייה צודקת ולמרות שכל חייה עשתה מה שהלב רצה
הפעם לא יכלה לעמוד בעומס הנורא. "איך אוכל לפגוע בלוויתן? ואם המלך יעזוב אותי?
איך אוכל לחיות בעולם שלו? אני רגילה לחופש, למרחב. אני לא אוכל לבלות את שארית
חיי בארמונות ואנשים שיראו כל היום מה אני עושה. אני פוחדת. הוא גדול. אני רגילה
ללוויתן"
"אבל אהבת חייך הגדולה זה המלך" אמרה לה הפייה
"זה נכון" ענתה לה בת הים
וכך חלפו הימים ובת הים חיכתה לשריקה..אבל לא נשמעה יותר שום שריקה על החוף.
ליבה נקרע בקרבה. החיים שוב לא היו אותו הדבר. לא הייתה בה כל שמחת חיים ואת
ההכנות לחתונה עשתה בלב כואב. היא הביטה בלוויתן..כמה שהוא היה מאושר. כמה
שאהב אותה. דג אציל ומצליח שהעניק לה את כל הטוב שבעולם. השימלה הייתה
מוכנה. שמחה גדולה הייתה בים וכל הדגים והאלמוגים והצבים היו מאושרים. סוף סוף
לאחר שמונה שנים ביחד מתחתנים בת הים והלוויתן ובטח בקרוב יהיו להם ילדים-דגים
משלהם....
בת הים הייתה עצובה מאוד. החיים ללא המלך כבר לא היו אותו הדבר. חלל עצום נוצר
בחייה, חלל ששום דבר לא יכול היה למלא. היה לה את כל הטוב שבעולם, אבל ליבה
התגעגע לצחוק של המלך, לבדיחות, לשיחות. אחרי הכל הוא היה החבר הכי טוב שלה
שנים רבות ועכשיו הוא כועס ונעלם מחייה..
מפעם לפעם נחה בת הים על החוף התחממה בשמש והתחננה לבורא עולם שהמלך יסלח
לה. שיבוא לחוף ושיחזרו להיות חברים טובים כמו פעם. אבל המלך לא בא.
בת הים התחתנה עם הלוויתן והמשיכה לעבוד בממלכה של המלך למרות שהוא כבר לא היה שם.
הוא עזב כפי ששמעה מספר שבועות לאחר חתונתה והצב סיפר לה שהוא נסע לארץ
רחוקה ואין איש יודע מה הוא עושה. כאב לה מאוד. לא די ששלחו אותו מממלכתו, גם
בת-הים, היא עצמה – פגעה בו. אבל הוא פגע בה גם. איזה גורל אכזר...
וכך עברו מספר חודשים. החיים של בת הים היו מאוד עצובים. מפעם לפעם היא בקשה
מהצב לקחת אותה לדןדן בכדי לראות אולי בכל זאת יש משהו חדש מהמלך. אבל הוא
לא ידע.
יום אחד כשהייתה עסוקה מאוד בעבודה בים הגיע אליה שליח גמד ואמר לה: "המלך הגיע
לביקור בממלכה. תתכונני, תהיי קשובה. אולי הוא ישרוק לך."
בת הים לא עצמה עין ימים ולילות. חיכתה. אולי...
ואז בוקר אחד היא שמעה את השריקה. היא יצאה לחוף והמלך עמד מולה.
"החיים שלי עומדים להשתנות" אמר לה בקרירות
"אדוני המלך, למה אתה מתכוון?"....
אבל המלך לא ענה. הוא ליטף את לחייה ואמר "אני בונה היום את עצמי מחדש. ואני לא צעיר.
אני חי בארץ רחוקה. לקחו ממני את כל מה שהקמתי. שאלוהים ישלם לבנקאים
המטומטמים.."
בת הים לא הבינה על מה הוא מדבר. היא רק הרגישה שהוא נפרד ממנה לתקופה ארוכה ושוב
מסתיר ממנה משהו. היא הרגישה שמשהו כואב הולך לקרות. אבל לא ידעה מה.
היא חזרה למעמקי הים ושחתה בין האלמוגים. יש לה הכל היא חשבה, אבל אין לה כלום.
מאותו יום העצבות הייתה חלק מחייה. היא כבר לא הייתה שמחה כמו פעם.
לאחר מספר שבועות היא שוב נחה על שפת הים והרוח העיפה לכיוון שלה עיתון...
היא ראתה בעיתון תמונה גדולה. המלך התחתן בארץ רחוקה ויש לו עכשיו מלכה חדשה.
המשך יבוא...............
