אין לי איך לתאר את המסע למצדה למופע
של אנדראה בוצ'לי,
כי מה שלא אעשה, לא אוכל להעביר
את התחושות שעברו לי בלב...
הגענו למקום המופע, נדהמתי לגלות עיר שלמה
בלב המדבר...לא ידעתי לאן להביט קודם,
היתה שם עוצמה שקשה לתאר במילים....
שילוב של המסתורין בלב המדבר
יצירה מהפנטת...ופלאי הטכנולוגיה...
ברגע שהתיישבנו על הכסאות, ממש לפי הזמנה,
אנדראה בוצ'לי עלה לבמה..
ברגע שהוא עלה לבמה, התחילה לנשוב רוח מדברית
חזקה מאוד...אפילו מפחידה!
וחשבנו שעוד רגע והכל שם מתפרק...
הרמקולים הענקיים שהיו תלויים התחילו להתנדנד,
דפי התווים של הנגנים כמעט ועפו..ולאנדריאה בוצ'לי..
היה קשה מאוד לשיר בתנאי מזג אוויר כאלו...
ושמתי לב, שבכל פעם שהוא עולה לבמה, הרוח מתחזקת
מאוד, ובכל פעם שזמרת אחרת עולה לבמה..הרוח
נחלשת...
כן, זה יישמע לכם אולי מאוד מוזר, שבמהלך המופע
המרתק הזה, אני עקבתי גם אחרי הרוח...(!)
וכבר ידעתי, שכשהוא יעלה לבמה, הרוח תתחזק....
וכאשר ירד ממנה היא תיחלש..כמו מנסה ללחוש לנו סוד..
והיתה, אפילו הפסקה של 35 דקות, והרוח נעלמה כלא הייתה..
באיזשהו שלב, הנחתי על ראשי סריג דק שהבאתי איתי,
ועטפתי את ראשי ואת אוזני, כמו הנשים הבדואיות...
היה לי מאוד קשה לשאת את הרוח באוזניים ובעיניים,
והתפעלתי מאנדראה בוצ'לי, שעומד על הבמה במלוא
הדרו, וקולו המדהים מתנגן בין הרי המדבר..
הוא עמד שם חשוף, אינו רואה דבר, ושר...
המשכתי להיות מרותקת מהמופע, כאשר השיא
שלו, היה בדואט מרגש עם אחינועם ניני ואנדראה,
ולאחר מכן בדואט עם מירה עוואד...
שם, בלב המדבר, היתה כמות אהבה שקשה לתאר...
וכשהם שרו בדואט – פסקה הרוח....
וככה, המשכתי לעקוב אחרי הרוח, מתי היא מאיימת עלינו,
ומתי היא נרגעת...מתי היא לוחשת, מתי היא נעלמת..
ופתאום המופע נגמר!
נגבתי את דמעות ההתרגשות מעיניי,
הסרתי את הסריג מעל ראשי, ופסענו במדרגות נרגשים
ושמחים לכיוון האוטובוסים...
והשאלה הזו, של הרוח שהלכה וחזרה ושיחקה בנו,
בכל פעם שהטנור עלה וירד מן הבמה, המשיכה להטריד
אותי...
ופתאום, ככה משום מקום, היתה לי הארה:
"זו הייתה רוח אלוהים, הוא היה אתנו שם!"
ומה הוא רצה לומר לנו? שם בלב המצדה?
למה היא נשבה בחוזקה כשאנדראה בוצ'לי היה
על הבמה, ופסקה כשהוא ירד ממנה, וחוזר חלילה...?
אין לי תשובה.
זו הדרך שנתוותה למופע המרגש הזה..
כי רוח אלוהים היתה שם במלוא עצמתה!